שרונה היתה הבחורה הכי כוסית שפגשתי בבית החולים. קראנו לזה בית חולים אבל בתכלס זה היה יותר מכון גמילה של נכים. שרונה הכוסית סבלה מנכות קשה – היא היתה רק שפתיים. שפה עליונה ושפה תחתונה. זה היה כל גופה.
בהתחלה כמעט דרכתי עליה. היתה שעת יוגה כשהגעתי, ועל הרצפה היו מונחים כל מיני נכים משונים. המדריכה נטלי ביקשה ממני להצטרף לקבוצה ולהתחיל במתיחות. מצאתי לי פינה בצד ובאתי להתיישב, כאשר שמעתי מישהי קוראת "זהירות!" הבטתי למטה ואז ראיתי אותה. שרונה. איזו אשה מדהימה!
אני חושב שמה שכל כך משך אותי אליה היתה העובדה שלא היו בה חסרונות. אמנם היו בה חסרונות של איברים, אבל כשחושבים על זה, חסרון של איברים יכול להיות דבר חיובי. נגיד את זה ככה: היא לא היתה מכוערת. לא היו לה חצ`קונים. לא היה לה חזה עקום או ציצי-שפיצי. לא היה לה תחת מגעיל. בחורה מושלמת. ואיזה ליפסטיק נפלא שהיא בחרה לעצמה...
כבר ביום הראשון שכבנו. בעצם זו היתה רק מציצה, אבל אני מחשיב את זה לסקס מלא. היא בלעה לי, עד שפתאום קלטתי שכל הרצפה מאחוריה היתה מלאה בשפיך.
בילינו בנעימים. לא נפרדנו לשניה. הנשיקות היו לוהטות למרות שלא היתה לה לשון.
יום אחד התעוררנו מחובקים כרגיל, אך היא נראתה מעט מרוחקת. בצהרים היא סיפרה לי שהיא משתחררת מהבית חולים מחר, ושהיא חושבת שעדיף שלא ניפגש יותר. "מה שקורה בתחכמוני," אמרה, "נשאר בתחכמוני."
אני מתגעגע לשפתיים המתוקות שלי. מואה!
